ספרות קלה ופופולרית משקפת לעיתים קרובות את רוח הזמן שלה. אני קוראת בעיקר ספרות כזו (ומעט מאוד ספרות גבוהה ועל-זמנית, למרות שזה כמובן נכון גם לעיתים קרובות עבורה). ברני רודנבאר (Bernie Rhodenbarr), הגיבור של הספר הזה (שיצא לאור ב-1977) הוא במובנים רבים שיקוף של רוח הזמן שבה הוא חי.
אם רוצים לגלות משהו על מישהו, או לנסות ליצור איתו קשר - אנשים נמצאים בספרי טלפונים (לכו תסבירו למישהו בתיכון היום מה זה בכלל ספר טלפונים) - ובטוח שאי אפשר לעשות עליהם גוגל ולגלות הכל עליהם, כולל דברים שהם אולי היו רוצים שלא תדעו.
אם רוצים להיכנס למקום נעול שבו אתם לא רצויים, לא צריך שום ציוד הייטק, רק ידיים טובות וידע בפריצת מנעולים. שזה מה שיש לברני רודנבאר. הוא פורץ, ואחד שבדרך כלל לא נתפס, אבל כבר שהה בכלא.
אם אתם גרים במנהטן, אתם בטוח נוסעים בתחתית (מה זה אובר?), אתם שוכבים עם כל מה שזז (מה זה איידס? כן - ב-1977 סביר שהאדם הממוצע במנהטן השתרלל חופשי בלי לדעת מה זה), אתם רואים הרבה טלוויזיה (מה זה נטפליקס? למעשה, מה זה וידאו? כן, בשנים האלו עדיין מכשירי וידאו ביתיים לא היו קיימים). אולי אתם גם מעשנים (לא ממלא תפקיד עצום בספר) או רוקדים דיסקו (שוב, זה מספר אחר).
כתבתי בהקשר של קמאל קיאנקאיה של יאקוב ארג'וני שמעניין ומשונה לראות את המיושנות של 1982 דרך עיניו של קמאל. גם במקרה של ברני, סוף שנות ה-70 משתקף דרך עיניו. ברני הוא פורץ, במובן של גנב, לא במובן של בעל עסק לפריצת/שבירת מנעולים. הוא נשכר כדי לחלץ חפץ מדירה, בדירה נמצאת גופה והוא נחשד שרצח אותה (כמובן שהוא חף מפשע). העלילה כמובן מתמקדת בניסיון שלו להוכיח את חפותו, מין אחד ה-tropes הרגילים בספרות הפשע.
יש גם הרבה הומור בספר, והרבה סלנג יהודי ובכלל מין נוכחות יהודית לטנטית (משערת שבלוק בעצמו הוא יהודי), ולמרבה הצער גם זה אנכרוניסטי בעידן הנוכחי, שבו הרבה סופרים יהודיים דווקא מסתירים את היהדות שלהם בדרך להצלחה (הבולטת שבהם היא סופרת שמתישהו אסקר, שרה כהן - שידועה יותר בשם הבלתי-יהודי בעליל פרידה מקפאדן).
מומלץ? ספר משעשע וקליל, רק קחו בחשבון שזה ספר בן 49 שנים ויש משהו בכתיבה, בצורה שבה מסוקרות הדמויות וכו' - שהוא מאוד 1977. לא שיש משהו רע בזה. זאת גם השנה של סטודיו 54, של "שגעון המוזיקה", "ראשים מדברים" שחררו את אלבום הבכורה שלהם, "מלון קליפורניה" הושמע בכל מקום, "מלחמת הכוכבים" הוקרן על מסכי הקולנוע ואם מדמיינים את ברני רודנבאר בתוך כל זה, אולי דווקא מעניין לקרוא את הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה