עוד ספר גרמני שאף אחד לא שמע עליו ואני משערת שלקחתי אותו כי היה בחיני-חינם. ואכן, לחינם. אז אמל"ק : קצת מאכזב, אבל בכל זאת טוב שקראתי.
רוברט קרומפ הוא בלש ("קומיסר", כמו בשיר של פאלקו, אבל למעשה מדובר פשוט במילה "פקד"). הוא בלש כנראה קצת אפור, מיושן, לא פופולרי בקרב חבריו בעיר הגדולה פרנקפורט, וגם לא פופולרי בקרב פרודתו/גרושתו. ומקבל הוראת העברה לאיזו עיר קטנה בדרום המדינה (זה משהו שפחות מוכר בישראל - אבל בגרמניה עובד ציבור יכול להיות מועבר על ידי הרשויות למקום שבו צריכים אותו, לדעתן. בדרך כלל לא עושים את זה למישהו ללא הסכמה ובאמצע הקריירה במקום אחר, ואולי גם זה מעיד משהו על כמה קרומפ אהוב על המעגלים החברתיים והמקצועיים שבהם הוא מסתובב).
אז קרומפ עובר ועוד לפני שהוא באמת מתמקם - ביום המעבר שלו - יש רצח בעיר הקטנה שאליה הוא הגיע. מכיוון שהוא לא מכיר את העיר, מצורף אליו שוטר צעיר בשם פלוריאן הארטוויג. מפה הספר הוא בעצם "תיאור צבעוני" של עיירה קטנה בהסן ושל היחסים הנבנים בתוך היחידה - קרומפ, פלוריאן, המזכירה ז'אנין, המפקד וכו'. הפשע עצמו (או הסיבות לו) קצת בנאליות והמתח לא לחלוטין מחזיק. בתחילת הספר יש עוד שני פשעים שמתקיימים במקביל בעיר (וגם אותם הם פותרים), אבל בלי שבעצם הדברים הזה מוזכר יותר מדי עד כמעט סוף הספר, ולכן בכנות לגמרי שכחתי שהם קיימים.
אני גם מדי פעם מזכירה את סוגיית הייצוג בספרים ואני דווקא לא מאלה שמחפשות שכל ספר יעשה V על כל סעיף בסעיפי הייצוג והשיקוף של החברה. אבל בכנות, משונה לראות ספר שמספר על עיירה גרמנית בימינו, ועוד מערב גרמנית (הוא יצא לאור ב-2015) והדבר הכי זר שיש בו זה בעלים של מסעדה יוונית (באמת? אין בכלל טורקים בעיר שמתוארת כעיר תעשייה קטנה?), והנשים היחידות שיש בו הן מזכירות וחברות/נשים-של, וכמובן-כמובן שאף אחד לא קוויר. אני לא מפקפקת שהחברה בגדול הרבה יותר שמרנית במקומות כאלה, אבל גרתי וביקרתי במקומות כאלה. גם בפינות הכי נידחות של מדינות כמו סקסוניה יש ייצוג לכל חלקי החברה. אז באמת שאני לא רודפת אחרי ייצוגים בכח, ואולי בכלל לא הייתי שמה לב אם לא היו קוראים לזה Kartoffelblues, וקרטופל זה הרי גם קצת כינוי בדיוק לסוג הזה של הגרמנים, שגרמניה בשבילם נמצאת עדיין ב-1952 בערך. או 1972, או לא יודעת מה - אותה תקופה שבה קמאל קיאנקאיה של יאקוב ארג'וני מסתובב בהסן (1982).
מצד שני, זה מתחבר יפה לטכנופוביה של קרומפ (gag חוזר ומשעשע בספר: קרומפ ממונה עם הגעתו גם למתאם של המחלקה עם מחלקת ה-IT, למרות שהוא בקושי יודע איך לפתוח אימייל), לסוג האנשים שהוא חוקר בסיפור ובכל מקרה לאווירה הכללית של הספר.
כמה? גיליתי ש-Goodreads מאפשר לתת עכשיו חצאי וחלקי נקודות. הידד! נתתי 2.5, שזה הרבה פחות מן הממוצע הכללי של הספר שנתנו אחרים, אבל אין לי לב לתת פחות לספר שבכל זאת יש בו כמה דמויות חביבות ומאופיינות היטב, גם אם הוא לא הכי טוב שאי פעם קראתי מסוגו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה