כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מסתכלים על מישהו ומחליטים שהחיים שלהם הרבה יותר בשליטה משלנו? המדיה החברתית כמובן תורמת לכך: לעיתים רחוקות נחשף בה המאבק, לעיתים הרבה יותר קרובות היא מציגה תמונה מעוותת של מציאות חלומית. ואנחנו כנראה אוהבים לקנות את זה. אנחנו יודעים שאין מצב ש Tradwives יכולות לחיות כמו שהן חיות (כן, כמובן ש-yesteryear ברשימת הקריאה שלי), שאינפלואנסרים של מסעדות בעצם הולכים אליהן בחינם כקידום מכירות, וגם שיש סיכוי שהשכנה שנראה שהכל מתוקתק אצלה בעצם סובלת - ועדיין כנראה הטבע האנושי גורם לנו לרצות להאמין שאנחנו הפגומים אבל שיש מושלמות.
ולתוך החלל הזה נכנסת גם ליסה קליסטו , הגיבורה של פולה דיילי ב- Just what kind of mother are you. היא עובדת במקלט לבעלי חיים, בעלה נהג מונית, בני מעמד בינוני נמוך שנאבקים - מול מטלות היומיום (והלב של ליסה לא מאפשר לה לאכזב בעלי חיים נטושים), מול קשיים כלכליים, מול גידול ילדים והגילוי הזה בתשע בערב שצריך להביא מחר עוגה או להכין פלקט או ששוב את האמא ששכחה לתת כתף לאירוע של הכיתה.
והאמא של החברה הכי טובה של הבת שלה היא המתוקתקת. עד שהיא לא, כי הילדה נעלמת.
הרומן עובר בין שלושה קולות - כולם מאוד אותנטיים: ליסה בגוף ראשון, פדופיל שמסתובב בשכונה בקול שני והאדם השלישי הוא ג'ואן אספינל, הבלשית שמופקדת על פרשיות ההיעלמות של הילדות. כמו ספרי מתח טובים, הוא קודם כל הערה חברתית על יחסי הכוחות החברתיים בכפר, על הטבע האנושי, לפני שהוא תעלומה שצריך לפתור - אבל יצוין שבערך בחצי כבר לא רציתי לנוח מן הקריאה.
הדמות של ג'ואן כזו שהייתי רוצה שהסופרת תהפוך אותה לסדרה.
לא תורגם לעברית ככל הידוע לי.
יש סדרה של ה-BBC שכנראה מבוססת על הספר. אולי היא טובה (לא צפיתי), אבל לפי מבט בתיאור שלה, הורידו את הדמות של ג'ואן והפכו את הדמות של ג'קי, הדודה המסכנה של ג'ואן, לדמות של אמא קשת יום שהיא אחת מן ה"קבוצה" (או המציאו דמות חדשה שדומה קצת במאפיינים לדודה ג'קי). שזה כבר מאכזב, כי כאמור הדמות של ג'ואן הייתה חביבה עלי וגם בגלל שבהתחשב בכך שהתיאור של ג'ואן מתייחס גם לסבל שלה בתור אישה כבדת משקל ובעיקר עם חזה ענק שעושה לה כאבי גב, יש ריח של שמנופוביה בביטול הדמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה