אלכס בר / Alex Beer - הפרש השני / Der zweite Reiter

אז שוב רומן בלשים היסטורי. 

הכותרת "הפרש השני"(Der zweite Reiter) מתייחסת כנראה לפרשי האפוקליפסה: אחרי המלחמה באים רעב, מחלה ומוות - ואת כל השלושה יש בספר הזה, שמתרחש בווינה של קצת אחרי מלחמת העולם הראשונה. עיר שהייתה פעם בירה גאה של אימפריה רב-לאומית, ולא רק שהפסידה במלחמה ואת האימפריה שלה, אלא סובלת מכל מכה אפשרית. 

בעיר הזו עובד אוגוסט אמריך, הבלש של אלכס בר (Alex Beer), שזה הספר הראשון בסדרה שלו. הוא בלש משטרה זוטר, שבתחילת הספר חי עם אישה שאינה רעייתו, אך בעלה נעדר וכנראה נפל במלחמה. הוא עצמו סובל כנראה גם מקצת פוסט טראומה מן החזית האיטלקית, וגם מפציעה מטרידה שמכאיבה לו מאוד. הוא גם מגלה תרופת פלא שקצת עוזרת לו להתמודד עם שניהם - הרואין, שעדיין היה חוקי לגמרי בתקופה ההיא. חיים קצת עלובים - כמו חייהם של כמעט כל תושבי וינה אחרי המלחמה - אבל יחסית יציבים. 

אבל כמו שקורה לבלשים בספרים - תיק אחד שאמריך מסרב להרפות ממנו, שהולך ומתפתח, מביא את אמריך למסע לתוך השאול. לעולם התחתון הווינאי, מן הצד השני של המאזן בין שוטרים לפושעים; לגילוי סוגים שונים של קיום עלוב אנושי: בין אם מדובר בעובדת מין חולת שחפת, דרי רחוב וביוב, ילדים שאוספים מכל הבא ליד כדי לשרוד את היום הבא, נכי מלחמה וגם בני אצולה ומעמד עליון לשעבר שלא בדיוק מבינים איך זה קרה להם. 

יש את מי שגם מרוויח מכל המצב: אלה שגונבים חבילות סיוע שנועדו להאכיל ילדים ולספק תרופות חיוניות כדי למכור אותן בשוק השחור; אלה שמנצלים את המצוקה של האומללים האלה למכור להם חלום של הגירה לדרום אמריקה (ולקחת את הכסף איתו). 

נכי מלחמה מקצבים נדבות

וכמובן, צל המלחמה עצמה אינו נוכח רק בפצועים, בפליטים, ברעב ובמחלות אלא גם בשאלה על הדברים שעשו יחידות אוסטריות בשדה הקרב. כמו שכנראה אופייני למין האנושי, אמריך (ושאר תושבי וינה) ברובם לא רוצים להאמין. לא רוצים להאמין שהצבא האוסטרו-הונגרי ביצע פשעים זוועתיים נגד המין האנושי. מי רוצה להאמין ש"בחורינו הטובים" מאמינים ש"אם לא נשחת את כולם, התינוק שיגדל ירצה לנקום ויהיה האויב הבא"? ש"צריך להרתיע אותם" מלהיות פרטיזנים, גם במחיר שחיטה של נשים וילדים? שצריך לשרוף כפרים שלמים כאסטרטגיה? 

הוצאה להורג של כפר סרבי, כולל נשים, 1916

אבל ההכחשה הזו, שדברים כאלה קרו (ולאו דווקא כיוזמה מקומית של איזה פסיכופט שגויס לצבא, אלא גם מדרג המפקדים), היא חלק מן התמונה הכללית. זאת חברה שלמה בפוסט טראומה שמתקשה להאמין שיתכן שיש דברים מורכבים: היא גם סובלת וגם אחראית בצורה כלשהי לסבל מזוויע שחוו אחרים, מי שהיו ה"אויב". 

לא רק לסוגיות אקטואליות אני יודעת לקשר (מה פתאום, לא דיברתי בכלל על היום בפסקאות הקודמות). אני יכולה לקשר גם לתרבות הפופ העכשווית. הספר מתאים לסרט האופנתי של התקופה הזו: כמו אודיסאוס, גם הוא עורך מסע לתוך השאול; אבל בניגוד לאודיסאוס, המטרה היא למצוא את האמת. וגילוייה לא מביא לישועה כלשהי (חוץ מ-אולי- דין וחשבון עם הרוצח). הקיום העלוב של וינה, הסבל של אנשים שהוא מכיר, ממשיך גם אחרי שהתגלתה האמת והסתיים הספר. 

הערת צד: לא ראיתי את הסרט של נולאן וגם לא נראה לי שיש לי סבלנות לראות אפוס ארוך כמו שנולאן התכוון (ר' מימ למטה). אבל העלילה של האודיסיאה מוכרת לי, כך שאם היא לא תואמת את עלילת הסרט, איתכם הסליחה. 

מפה אולי אגע קצת באיכות הכתיבה והמחקר. אלה , כפי שציינתי כבר בהקשר של הסקירה שלי של הספר "נשף סמרטוטים", שני דברים שונים - יתכן מחקר מעולה אבל ניסיון להקיא את כל החומר; או כתיבה שבגלל הרצון עלילתית לקשר בין אנשים או נושאים, מזייפת קצת את המחקר ההיסטורי. הפרש השני בהחלט שייך למדף הנדיר של אלה שהצליחו לאזן בין עלילה טובה לבין מחקר מדהים ושימוש בשפה שנכונה לאותו זמן (אה כן, רק לקוראי גרמנית מתקדמים - וכאלה שמוכנים לחפש מונחים מאותה תקופה בגוגל, כאלה שאין בהם כיום שימוש - או כאלה שאין להם שימוש מחוץ לניב הווינאי). המחקר כל כך מדהים שכבר בכמה נקודות בספר חיפשתי את המקומות שאני מכירה בווינה שהוזכרו בספר - ובאחרית הדבר שלו יש אזכור מדוקדק למקומות, ברמה שאם הייתי מעריצה שרופה, הייתי יכולה לעשות לי טיול בעקבות הספר בווינה. 

למי שאינו קורא גרמנית : הספר תורגם לאנגלית בתור The Second Rider. ואם יש מישהו שמחפש לעשות תרגום לעברית: לדעתי מספר מעולה, ואכן מומלץ. לא בטוחה שיהיה קל לתרגם את הניב הווינאי והביטויים (חלקם גזענים וכו') לעברית, אבל יאללה מתרגמ/ת מוכשר/ת, לכו על זה. 

זהו הספר הראשון בסדרת אוגוסט אמריך, ואין לי ספק שאני אחטוף את השני.