חומר אפל (Dark Matter) , בלייק קראוץ' Blake Crouch

 יש הרבה דברים שאני עושה הרבה פחות מן האדם הממוצע. שניים מהם הם לקרוא בסטסלרז ומדע בדיוני. זה לא שאני לגמרי סולדת מן הז'אנר, אבל הוא הרבה פחות מושך אותי מאשר עלילות שקשורות לכאן ועכשיו (אני דווקא למשל עוקבת אחרי הבלוג המפורסם של ניימן 2.0 שרוב אם לא כל המלצותיו הן למד"ב ופנטזיה ואכן כשאני כן קוראת, זה יהיה לעיתים קרובות משהו שהוא ממליץ). ולגבי רבי המכר, אין לי מושג למה. אבל זה פשוט ככה: גם לא ראיתי חצי מן הסרטים הכי פופולריים ו/או הלכתי עם מישהו אבל השתעממתי. 

כל זאת הקדמה לזה שאני קראתי רב מכר מדע בדיוני והוא מעולה. 

"חומר אפל" (Dark Matetr) של בלייק קראוץ' עוסק ברעיון שדווקא עובד בסרט מאוד פופולרי שדווקא כן ראיתי, "דלתות מסתובבות" (שמקוטלג בד"כ כקומדיה רומנטית, אבל עכשיו כשחושבים על זה - הוא סרט מד"ב!) : מה אם יש מציאות חלופית? מה אם בצומת ההחלטות של החיים הייתי לוקחת החלטה אחרת? לי אישית היו המון צמתים כאלו. אני מאוד מאושרת במקום שבו אני נמצאת מקצועית ואישית, אבל זה לא כאילו שלא היו יכולות להיות בחירות אחרות מבחינה מקצועית; או בחורים אחרים לפני אלוף נעורי (או אפילו במקביל - במובן של אנשים שהתחילו איתי למרות שידעו שאני נשואה ו/או עם ילדים; דבר שדי הפתיע אותי והעיד על אופיים שהם אפילו חושבים שזו אופצייה...). מה היה קורה אם? ... 

ג'ייסון דסן, הגיבור שלנו, הוא מרצה לפיזיקה בקולג' לא חשוב, עם קריירה מדעית לא ממש קיימת. לפני 15 שנים הוא עשה את הבחירה: החברה שלו דאז נכנסה להריון, וג'ייסון החליט שלהיות איתה, לגדל את התינוק, יותר חשוב מקריירה מדעית. אגב, זאת צומת שבדיוק גם אני עמדתי בה: כשהתחלתי דוקטורט הייתי מטומטמת ולא הבנתי שקריירה אקדמית היא דבר מאוד לא יציב, שמצריך נדודים בין מחלקות עד מציאת הקביעות, התעסקות בפוליטיקת-מחלקה כוחנית ולקינוח נחיתה בסוף במקום שיהיה לך אולי נוח, אבל לא יהווה 100% התאמה לחלומות שהתחלת איתם את הדוקטורט. אני החלטתי בצומת ההיא לא רק - כמו ג'ייסון - לטובת המשפחה והחיים היציבים, אלא גם לטובת פתיחת קריירה אחרת מחדש שתהייה מספקת ולא תצריך גיוס תעצומות של תככנות ורוע לב כמו שראיתי במחלקות האקדמיות שהיה לי הכבוד לעבוד איתן. 

טוב, חזרה לג'ייסון. בתחילת הספר קורה משהו, שמעיף אותו לחיים מקבילים, שבהם הוא לא עשה  את הבחירה הזו, להישאר עם החברה והתינוק. לאט לאט מתחוור שיש אפשרות לעבור בין הצמתים ולבחור משהו אחר, וזה מה שהוא עושה. אבל זה לא מה שהוא רוצה. הוא רוצה את החיים שהיו לו, והוא רוצה את האישה והילד שלו, שאותם הוא אוהב, וממש לא אכפת לו שהוא "התפשר" מבחינת הקריירה האקדמית. ואז הוא מתחיל לנסות להגיע הביתה. אולי לא במקרה קוראים לו ג'ייסון, כמו שמו האנגלי של יאסון, גיבור ה"אודיסיאה" שעורך מסע רב תלאות, כמו הגיבור שלנו, בחיפוש אחר גיזת הזהב. בספר אנחנו מלווים את ג'ייסון ראשית דרך הבלבול של הנחיתה במציאות מקבילה (אבל אחרת), דרך המסע הכואב ועד למציאת "המציאות שלו" והניסיון להקים את חייו מחדש. בדרך עולה השאלה על מה הופך אותנו ל"אנחנו" - בניגוד לדרך ההיא, איך היא הייתה משנה אותנו. 

Dark Matter Blake Crouch - להפתעתי, לא תורגם (עדיין?) לעברית. כן עובד לסדרת טלוויזיה שאותה עדיין לא ראיתי - תוהה אם כדאי (עיבוד לספר אחר של קראוץ', טרילוגיית וויוורד פיינס, היה סדרת טלוויזיה מעולה בעונה הראשונה, ו"סתם" מד"ב/אימה משעממים בעונה השנייה). 

++++

כמו שקורה לעיתים כשמסיימים ספר אחד, עושים הערכת מצב לגבי ספרים אחרים שקראתי במקביל (אני תמיד קוראת כמה וכמה דברים במקביל). אז Benjamin und seine Väter של הגרמני Herbert Heckmann הושלך לערימת ה-DNF שלי. למרות הכיתוב המעניין על הכריכה, הספר פשוט לא תופס. משהו חורק. 

לא יודעת אם זה אומר משהו עלי או על הספר, או אולי על הכתיבה : רק עכשיו אחרי שחיפשתי ביקורות צוננות (כדי להצדיק את גזר הדין) גיליתי שנכתב ב-1962 (ואולי הכתיבה מיושנת או חורקת בשבילי, הנה התירוץ). מצד שני, זה ספר שכן כנראה קצת נחשב ולא לגמרי תויק כ"לא קריא" על ידי אחרים, אז אולי אחזור אליו ובכל מקרה - אולי הוא יותר מתאים למי שרוצה לכתוב על הזווית הספרותית להתמודדות של הגרמנים עם העבר שלהם (יענו Vergangenheitsbewältigung, יש לגרמנים מילה לכל דבר!) .