צריך גם לבחור מה חוקרים באקדמיה: יש שאלות שמעניינות רק בעלי עניין מצומצם; יש כאלו שמעניינות רבים. זה במיוחד בולט במדעי הרוח והחברה.
יש שאלות מחקריות שמוזנחות כי אינן נחשבות לחשובות (למשל חקר תרבות פופולרית בחלק ניכר מן האוניברסיטאות; ובכולן למעשה עד סוף שנות ה-60 (כשריי בראון החל ללמד קורס בנושא באונ' באולינג גרין). יש כמובן כאלו שמוזנחות, או שהופכות לפופולריות, מסיבות של שינויים בטרנדים החברתיים הכלליים: מי יכול לחשוב כיום על אוניברסיטה שאין בה תחומים של לימודי מגדר (ולעיתים גם לימודים קווירים/להט"ב), דבר שנובע ממהפכת המודעות לפוליטיקה של זהויות.
לעומת זאת, תחומים מסוימים גוועים. בעוד שלכל אחת מן האוניברסיטאות בישראל (כמו גם לחלק מן המכללות האקדמיות) יש תכנית בלימודי מגדר, המעוניינים להשיג תואר בלימודי אפריקה יאלצו לנדוד בין באר שבע, תל אביב וירושלים (לא, אל תשאלו מי יחזיר הוצאות נסיעה, כנראה מניחים שמי שמתעניין בלימודי אפריקה מקבל רכב מן ההורים). כלומר, אין בארץ מספיק עניין בפיתוח תחום כמו לימודי אפריקה, יבשת מרתקת ומלאה בתרבויות שונות עם היסטוריה עשירה, יבשת שמעלה שאלות פוליטיות וכלכליות אקטואליות, ועוד. האם ההתעלמות מלימודי אפריקה נובעת מגזענות או ראיית עולם קולוניאליסטית ישראלית, שלא מייחסת לאפריקה חשיבות? פרופ' רות ג'ינאו אומרת בראיון עם אסתר זנדברג בנושא היחס ללימודי אפריקה בישראל ש"זוהי התנשאות מערבית שהיתה גם הנחת היסוד של הקולוניאליזם. אפריקה היא כמו כל מקום. ההתמודדות עם המגבלות שם והידע לעשות הרבה ממעט הן מרשימות ויש הרבה מה ללמוד מאפריקה".
בייל לעומת זאת החליטו לאחרונה לסגור את המרכז לחקר האנטישמיות - The Yale Initiative for the Interdisciplinary Study of Antisemitism. האוניברסיטה טוענת כי המרכז לא פופולרי מספיק (מבחינת הביקוש לקורסים שהוא מציע) ושכן הוא אינו מפיק מספיק פרסומים בכתבי עת אקדמיים מן השורה הראשונה - אלכס יופה טוען כי האוניברסיטה נוקטת שיטת איפה ואיפה ואינה מפעילה את אותם שיקולים על מרכזים אקדמיים אחרים, למשל מרכז לחקר גלובליזציה; ובסופו של דבר, ההחלטה נובעת מאי נוחות מן העיסוק של המרכז בין היתר באנטישמיות מוסלמית בעידן הנוכחי, שעוררה את זעמם של פעילים ופוליטיקאים ערבים ומוסלמים. עוד הוא טוען, כי המגמה נובעת מתרומות ערביות לאוניברסיטה (ומה, אין תורמים יהודיים? כאלה שאכפת להם מחקר האנטישמיות?) ומסיים עם ציטוט של הפובליציסט השמרן ויליאם באקלי על the intolerance of the .academy toward unfashionable concepts. בוושינגטון פוסט קוראים לאחת האוניברסיטאות בעיר לחטוף את המרכז מ"ייל" . לטובת האיזון, אציין כי יש גורמים רציניים בחקר האנטישמיות, כמו דבורה ליפשטט, שטוענים כי המרכז אכן עסק בעיקר בפעילות פוליטית מן הצד השמרני/ימני של המפה, זיהה כל ביקורת על ישראל כאנטישמיות, ולכן, נכשל כמרכז מחקר אקדמי.
למרבה הצער, בעוד שבאנגלית מצאתי דיון בנושא שכלל טוענים מימין ומשמאל (כשחלק ניכר מן המגיבים משמאל הגנו על המרכז), בישראל הדבר דווח רק ב"הארץ", ונידון בלוגית רק ב"לאטמה", כאילו אנשטימיות היא לא נושא שצריך להעסיק בראש ובראשונה את התומכים בזכויות אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה