את הבלש הזה גמרתי די מהר - גם בגלל שהות כפוייה במקום שבו צריכים לחכות ולחכות בלי ללכת יותר מדי, אבל בעיקר בגלל שלמעט כמה דברים קטנים ומעצבנים, מדובר בספר זורם, משעשע ומומלץ.
קמאל קיאנקאיה, ה"טורקי" שבכותרת הספר, הוא בערך טורקי כמוני. הוא אמנם נולד להורים טורקיים, מהגרי עבודה בגרמניה, אבל עוד כשהיה פעוט התייתם משניהם ואומץ על ידי משפחה גרמנית. כמו בלש נואר טיפוסי הוא מעשן, הוא שותה (המון-המון) והוא ממש בודד. וזה היומולדת שלו ואותו הוא חוגג לבד, עם עוגה מהקונדיטוריה ועם אלכוהול (כמובן).
ואז נכנסת עיישה. מכיוון שזה לא בלש של צ'נדלר, עיישה היא לא יפהפיה מסתורית, אלא אלמנה טורקית לבושה בצורה פחות או יותר מסורתית, שמתחילה בכלל לדבר איתו בטורקית, עד שהוא מבהיר לה שהוא טורקי בלאי. והיא רוצה שקיאנקאיה יברר מי רצח את בעלה, אהמט ארגון. אז קיאנקאיה חוקר. עם המון חוצפה ותעוזה; עם גסות רוח ועם הכנסת הראש שלו למקומות שבהם הוא ממש לא רצוי. ובכל זה קורה בקצב מהיר של שלושה ימים, עד שהוא פותר את התעלומה ובדרך פותר עוד שני מקרי רצח שתויגו כתאונה.
כמו ספרות בלש טובה, יש כמובן גם תמונת מצב חברתית עם ביקורת על יחסי כח ועל גזענות.
קפיצה קלה ודי מופרעת לוויקטור קלמפרר כי ככה עובד הראש המופרע שלי. קלמפרר והחיים שלו ממש לא קשורים לאלה של קיאנקאיה הבדיוני או של ארג'וני האמיתי - אבל קלמפרר, שהיה בין היתר בלשן של השפה הגרמנית, כתב ספר שנקרא LTI – Lingua Tertii Imperii שבו הוא מנתח איך הנאצים לקחו ביטויים יומיומיים, עיקרו או שינו את המשמעות המקורית שלהם, והפכו אותם לחלק מ"שפת הרייך השלישי". למשל "פינוי" במקום גירוש למחנה מוות.
ובהקשר הזה, אולי מובן שקשה לי לכתוב ש"ארג'וני מציב מראה" לחברה הגרמנית הגזענית בתחילת שנות ה-80. כי ממש בהקשר של מה שקורה כרגע, קשה להשתמש במונח "להציב מראה" בלי לחשוב על מה שקורה מסביבנו.
אבל אולי זה הראש המופרע שלי, ארג'וני אכן מציב מראה. כמעט כל מי שקיאנקאיה פוגש מזלזל בו או מתעלם מנוכחותו בגלל שהוא "טורקי", והוא כמובן משתמש בזה. גם החוצפה וגסות הרוח באה כמעט כהתרסה נגד הגזענות. למרות שהספר נכתב בשנת 1985, למעט טכנולוגיות ישנות (שרק כמובן מוסיפות אותנטיות), הקצב וההתרסה עדיין עכשוויים לגמרי.
די מדהים שארג'וני כתב את כל זה בגיל 21, אותו גיל שבו הובטח לי שאגיע לירח (ספוילר: לא קרה). למרות השם, שנשמע כאילו יש פה קצת מימדים ביוגרפיים - הנה מישהו עם שם פרטי גרמני ושם משפחה "ערבי", ארג'וני נקרא באמת יאקוב בותה (Jacob Benjamin Bothe), בן למחזאי ובקיצור קצת אצולת ספרות. ואולי בגלל זה בחר בשם העט: ארג'וני היה שם-עט שהוא אימץ משם משפחה של חברה, מפיקת מוזיקה ממוצא מרוקאי. הוויקיפדיה של ארג'וני (יש גם באנגלית) מלאה בספרים שהוא כתב בקצב, לפני שהלך לעולמו בגיל 48.
מומלץ?
- לקוראי גרמנית ברמה טובה : יש קצת דיאלקט של אזור הסן כמו גם חיקוי של "שפת-שיכורים". עוד נקודה מעצבנת זה שהוא כותב שמות של שנים או מספרים במילים. נניח אלפיים עשרים ושש. עם זאת, בסה"כ קצר, מהיר, ולכן מומלץ .
- למי שסקרן ולא קורא גרמנית: תורגם לאנגלית כ-Happy Birthday, Turk! . לצערי לא תורגם לעברית אבל לדעתי צריך.
