חפ/ה מפשע בלאס וגאס - החקירה הראשונה של טיפאני בלאק, Innocent in Las Vegas מאת A.R. Winters

 לקח זמן מאז שסיימתי את הספר הזה ועד שהחלטתי לכתוב עליו. 

מצד אחד, ספר חביב במשקל נוצה. 

אבל, למרות חיבתי לספרים במשקל נוצה ול-cosy mystery - לפעמים נראה שאני חיה בתוך שבלונה כזו (אני עשיתי עם בינה מלאכותית, מבקשת לא לשכפל בלי לתת לי קרדיט) : 

טיפאני בלאק, הבלשית של A.R Winters, היא אגב הבלשית של ילידי ה-4 במאי. חובבת קאפקייקס שחיה בלאס וגאס ומחליטה שהאופק המקצועי שלה הוא בלהיות חוקרת פרטית, למרות שלא ברורה המוטיבציה שלה להיות אחת כזו. יש איזה שני בחורים חתיכים בחצי-כח בספר, יש קאפקייקס (אבל בכנות, התיאורים בשני המקרים לא אולטרה סקסיים), יש רמה מסוימת של מסתורין עם עלילה סבירה (שבה ניחשתי, אבל לא גיליתי לגמרי, את הסוף). 

גם אם מעיינים באתר של  A.R Winters יש תחושה של שטאנץ - יש תמיד מאפה מתוק בסיפורי המסתורין שלה, והחקירה קלילה והומוריסטית. אני כמעט מתפתה להגיד שרמות כאלו של דימיון אפשר למצוא גם אצל בינה מלאכותית, אבל זה נשמע לי דבר ממש מרושע להגיד (בתור אחת שבעצמה לא כתבה מעולם אפילו חצי סיפור). צילומסך מצורף. 

רעיונות לספרים שאני אכתוב: 

• הבלשית מנהלת בית אבות והאוכל המככב הוא ג'חנון עם רסק עגבניות שהיא מכינה מן העגבניות בגינה
• הבלש הוא שחקן מטקות תחרותי בחוף תל-אביב יפו והאוכל המככב הוא כנאפה עם קפה חזק 
• הבלשים הם עכברוש לא-בינארי, כלב וחתולה והאוכל המככב הוא מפחי האשפה של אייל שני

(כן, בא לי אוכל משוק הכרמל - אוקיי, לא מהפחים)

אז מה, להמשיך למרות תחושת המניפולציה? לנטוש למרות שסה"כ השטאנץ מתאים לי ויש סיבה שהוא קיים?

מתוך האתר של וינטרס

Getting Old is Murder להזדקן זה רצח של ריטה לייקין Rita Lakin

 ואחרי הבסטסלר, חזרה לטראש שאף אחד לא שמע עליו מעולם. יש לי משיכה מאוד חזקה לייצוגיים יהודיים ופה יש ייצוג יהודי על ספידים. בבית אבות בפלורידה (סליחה, דיור מוגן, או במקרה הזה Retirement Community, כלומר קומפלקס דירות שמיועד למזדקנים) נרצחות דיירות, אחת אחרי השנייה. 

מי הרוצח/ת? 

כדי לגלות את התעלומה - גלאדי גולד, אחת הדיירות המבוגרות שהיא גם חובבת מושבעת של ספרות בלשים קלאסית, מחליטה לעמוד בראש "צוות חקירה" מאולתר שהיא מקימה יחד עם חברותיה. 

מבחינת ייצוגים יהודיים (ואולי גם של קשישים): הספר מלא בכל קלישאה אפשרית. שימוש בסלנג אידי-אמריקאי, איזכור יין של מנישביץ, איזכור של השואה ועוד ועוד. 

מבחינת הרוצח/ת, כבר מאמצע הספר דמות אחת משכה את תשומת לבי, ותהיתי אם לא מדובר במי שאחראי/ת למה שקורה. 

בתוך העלילה יש גם דמויות לא פחות סטריאוטיפיות אחרות - גם שתי הדמויות הלטיניות לא נמלטות מייצוג שנשמע לי מאוד פלקטי, וגם הדמות עם הנכות. 

ובכל זאת, איכשהו לא חשבתי שהספר מזעזע וסביר מאוד שאקרא את ההבא בסדרה, שנקרא Getting Old Is the Best Revenge . למרות כל המגרעות של הספר, יש בו משהו שובה לב ואהוב, כמו איזו דודה נודניקית שמספרת לי את קורותיה, או דוד מביך בליל הסדר. גם אותם אנחנו אוהבים למרות שהם קלישאה. 

את מי לדמיין בתור דמויות נוספות? את ההורים של סיינפלד ושל ג'ורג', כמובן.