סוף העולם

סביר להניח שזה הפוסט האחרון בבלוג הזה, ואם תקראו אותו קרוב ל-6 בערב (נכון לשעונכם), יכול להיות שזה הפוסט האחרון שתקראו בחיים. העולם מתקרב לקיצו. היום ב-6 בערב הוא יום הדין. היום יפרדו מאיתנו 3% מן האוכלוסיה (אלה שהיו נוצרים טובים) וילקחו (בסערה השמיימה). תוך פחות משישה חודשים, כל מי שאי פעם צחק על מוכי גורל ; כל אלה שעסקו בעבודת אלילים; כל מי שקרא ספרות תועבה (נגיד "התפסן בשדה השיפון" או "האקלברי פין") - ובקיצור, כולנו - ילמד את הלקח: העולם יגמר במלחמת גוג ומגוג, ואנחנו כמובן נלך לגיהנום.

סביר להניח, כמובן, אם אתם קונים את הנבואות של הארולד קמפינג, שדר רדיו נוצרי בארצות הברית, שניבא כי היום הוא היום הגדול. משטרת ניו-יורק, למשל, הודיעה כי היא לא מתכוונת להיערך לאירוע עם כוחות מתוגברים. "אם באמת בא סוף העולם, אז יהיה צורך בפחות כוחות משטרה, כי הרחובות יהיו ריקים". אין סיבה לא להאמין לקמפינג ולהיערך בהתאם. 

בכתריאלבקה 

כמובן שיש צורך בהיערכות חירום, בהתחשב בכמות המתים הקדושים שעלולים לקום לתחייה אחרי יום הדין ואחרי שישו יבוא שנית - הגיוני שזה יקרה בארץ. סביר שתחיית המתים תביא למצוקת רווקים-רווקות, עם כל מיני ג'ים מוריסונים שיקומו מן המתים (אני לא רוצה לחשוב מה יקרה עם מחירי הנדל"ן בתל-אביב). בקיצור, מצאו לכם את המבוקשת התימניה שלכם מוקדם ככל האפשר (זיפט, כמובן).

קצת לפני סוף העולם, יאיר רווה ממליץ לנסות עוד ולתפוס את "The Beaver" עם ג'ודי פוסטר ומל גיבסון. לטענתו "יש משהו בתסריט הזה שיכול לתפקד גם ככתב הגנה של גיבסון עצמו, וכסוג של גאולה קולנועית עבורו: הסיפור על הגבר שקורס מבחינה נפשית ואז מנסה לחזור למסלול על ידי יצירתו של אלטר-אגו". המגיבים לביקורת מזכירים לרווה שהקורבנות האמיתיים של אדם אנטישמי ואלים הם לא הוא עצמו, אלא אלה שהוא החטיף להם מכות, או הסית נגדם. כמו רבים אחרים, גם אני מתקשה לראות את עצמי יושבת מול סרט בכיכובו של גיבסון, אבל מי יודע - אולי זה ניסיון של רווה להכניס את כל הצופים לשלושה אחוזים האלה שילכו לגן-עדן אחרי קץ הימים; אחרי הכל, כידוע יש לגיבסון מילה צפופה עם האלוהים של הנוצרים הקצת-פסיכים.

חורים ברשת מזכירים לנו לא להסחף אחרי כל אימייל שמדווח על אירוע מזעזע שקרה לו - קיים סיכוי שהאירוע מדווח באופן חד-צדדי: במקרה הזה מדובר בעיוור שהגיע למסעדת פם-פם בלונדון מיניסטור. לטענת המייל, הוא סולק משם. לטענת המסעדה, הוא התבקש לעבור ממקום שבו המעבר היה צר מדי והמלצרים היו עלולים למעוד על כלב הנחייה הנח במעבר בין השולחנות, למקום עם מעבר רחב יותר. מכיוון שישבתי לפני עידנים רבים בפם-פם לא פעם ולא פעמיים עם מפקדי בצבא (נכה צה"ל וחובב סטייקים שרופים, ואנא הימנעו מבדיחות שריונרים, שזה כמובן מה שהוא היה), איכשהו דווקא במקרה הזה, אני מאמינה למסעדה. האירוע מזכיר לי כמובן אירוע אחר, והנה מה שכתבו על פיצה שרגא ב"היתוך קר למפגרים", ויותר מזה - על האצבע הקלה שלנו על הדק ה"לייק" וה-Forward

 בחלד 

אם באמת בא קץ הימים, אין צורך לסדר יותר את החדר. זאת הכותרת של כתבה של הניו-יורק טיימס על משפחה שבה שני ההורים מאמינים שהיום בערב הם ילקחו לפגישה עם ישו. מה שבטוח שלא צריך, אם באמת בא סוף העולם, הוא ספריות ציבוריות. כתבה עצובה ב-New York Review of Books מתארת את סגירת הספריות הציבוריות במקומות רבים בארצות הברית. אחר כך מתפלאים שאנשים מאזינים לקמפינג במקום לקרוא ספרים. 

מכיוון שסביר סטטיסטית שרבים מן הנותרים על פני האדמה הם כאלה שהצביעו בעד הכופר שלא נולד בארצות הברית, הוציא משרד הקמפיין של אובאמה חולצות עם צילום תעודת הלידה המפורסמת ההיא. כל הרווחים לטובת בחירתו מחדש של אובאמה, הרכישה, מכיוון שהיא למעשה תרומת בחירות, לאזרחי ארה"ב בלבד.

ואחרון ודי: אם סתם נשאל על שנת הלידה, כל מיני בני 13 תחמנים ידעו לחשב מה שנת הלידה הרצויה למילוי בטופס. אבל לך תמצא בן 13 שיוכל לענות על השאלה הבאה: 

מקור